חיי הלילה של תל אביב: סדרה מלאה

מאמר 6: הצד האפל – עבודת סקס בתל אביב

אני לא כאן כדי לשכנע אתכם.

לא כדי לפתות. לא כדי לשפט.

אני כאן כדי לספר את האמת.

כמו שהיא.

לא הפנטזיה. המציאות.

למה אני מספרת את זה

יש אנשים שמחפשים תשובות לשאלות שלא אומרים בקול רם.

“מה זה בכלל אומר?”

“כמה כסף הרוויחים?”

“מה הסכנות?”

“איך זה מרגיש?”

אני תשובה לשאלות האלה.

לא כמומחית. כמישהו שמנסתי. שחיתי. שיצאתי.

איך הגעתי לשם

לא מתוך נמיכה. מתוך סקרנות.

הכירתי ליה בשלוותא.

אישה יפה, 28. מאוקראינה. עבדה כמלצרית, אבל גם…

“גם מה?” שאלתי יום אחד.

היא הסתכלה עליי. “Escort.”

ראיתי את הפנים שלי.

“לא מה שמחשבים,” היא אמרה. “זה סתם עבודה.”

“עבודה?”

“כן. כמו כל עבודה אחרת. אני מ

“נותנת שירות. הלקוחות משלמים. אני יכולה לעשה מה שאני רוצה בשיטה שלי.”

דיברנו שבועות. שעות.

הלמוד:

• מה זה בכלל
• מה הסכנות
• מה הכסף
• מה הגבולות

ויום אחד אמרתי לעצמי:

“אני רוצה לנסות. פעם אחת. רק לראות.”

הכינה – מה צריך לעשה לפני

ליה אמרה: “לפני שתתחיל – יש דברים שצריכים לעשה.”

1. בריאות

“כל הבדיקות. תמיד. לפני כל מפגש.”

מכיר? כן.

“STD panel – הכל. אנטיביוטיקה אם צריך. אתה צריכה לדעת שאתה בריא.”

2. הפלטפורמה

“יש אפליקציות. לא אומר את השמות – תמצאי.”

הכנסתי את הפרטים שלי. תמונות (פרופשיונלים – לא פורנו). תיאור קצר.

“Studenta. Meetings in English/Russian.”

3. המחיר

“1,000 שקל לשעה,” ליה אמרה. “לפתיחה.”

“1,000 שקל?!” תהיתי.

“In Tel Aviv – that’s normal. Some charge more.”

4. הכללים שלי

ליה עזרה לי לכתוב רשימה:

• תמיד עם מניעה
• תמיד במקום שבחרתי (לא אצלו בבית)
• תמיד אני יכולה לעזוב – אני בוחרת מתי
• לא אני לא שתה אלכוהול (ראש יבש תמיד)
• לא אני לא נשאר יותר מהזמן שנקבע

“הגבולות האלה,” ליה אמרה, “הם הכל. אל תוותרי עליהם.”

המפגש הראשון – הלילה

שבוע אחרי הרשמתי – הודעה.

“Meeting tonight? Hilton. 8pm.”

הלקוח – בגיל 45. גבר עסקי מגרמניה. שמו – kortland.

“Sounds perfect,” כתבתי.

הדרך למלון:

ישבתי במונית. הידיים רועדות. הבטן מתכוכתת.

“אני יכולה לעזוב. אני יכולה לעזוב. אני יכולה לעזוב.”

חזרתי לעצמי כמנטרה.

“לא כפיה. רק בחירה שלי.”

בהכנסה למלון:

הלבשתי שמלה שחורה. לא מאוד – אבל יפה. שפתון אדום. עיניים יפות.

“Room 412,” אמרתי לפרונט.

נכנסתי למעלה. לפתיח הדלת – הידיים רועדות.

לחצתי.

הדלת נפתחה.

מה קרה בפנים

גבר עמד מול החלון. חולקה מאויר. מבהיק.

“Hi,” הוא אמר. חיוך נוח. “You must be Anna.”

“כן,” אמרתי. “Hi.”

הוא נראה… נורמלי.

לא מפחיד. לא אגרסיבי. אדיב.

“Can I get you something? Water? Wine?”

“Water, please,” אמרתי. (הכלל שלי – לא אלכוהול.)

הוא נתן לי כוס מים. ישבנו.

30 דקות – שיחה.

הוא שאל על חיים שלי. על תל אביב. על מה אני עושה.

“You seem nervous,” הוא אמר.

הנהנתי. “First time.”

“It’s okay,” הוא אמר. “No rush. No pressure. If you want to leave – just leave.”

הוא ראה שאני מפוחדת. ולא הוא לחץ.

אחרי 30 דקות – אנחנו עברו לשלב הבא.

לא אתאר את הפרטים.

הכי חשוב: הגבולות שלי – שמרתי. הוא כבד אותן.

אחרי

שעה נגמרה.

הוא הוציא את הכסף. 1,000 שקל. ועוד 200 שקל.

“Thank you, Anna,” הוא אמר. “You were wonderful. Good luck.”

“Thank you,” אמרתי.

יצאתי מהמלון.

ברחוב – הדמעות נפלו.

לא מבושה. לא מגיעה.

תשואה רגשית.

כמו שפתחתי תיבה שמ תוכן – ולא ידעתי שיש בה כל כך הרבה.

חזרתי הביתה. נכנסתי למקלחת. בכיתי 10 דקות.

ואז – הפסיקתי.

ונשמתי.

המפגשים הבאים – חודש אחד

ב

חודש אחד – 6 מפגשים.

הכנסות: 7,000 שקל ($2,000).

הלקוחות – הוא שונים

הלקוח הראשון – “רק סקס”

מהיר. מכניי. אדיב אבל לא מעניין.

הוא הגיע, שלמו, יצאו.

הוא – 30 דקות.

הלקוח השני – “הקומפניון”

הוא הזמן לאוכל. רוטשילד, מסטורנט יקר.

דיברנו שעה. על עסקים, על חיים.

אחרי – מפגש במלון.

הוא – 2.5 שעות. 2,500 שקל.

הלקוח השלישי – “הבודד”

הוא הכי קשה.

גבר, 50. לבד מאוד. ראיתי את הבדידות בעיניים שלו.

הוא לא רצה רק סקס. הוא רצה שמישהו ישמוע אותו.

ישבנו שעה. הוא סיפר על אשתו שנפטרה. על הילדים שגדלו. על הבדידות.

אני – שמעתי. ולא שפטתי.

הוא – 1.5 שעות. 1,200 שקל.

אבל הוא הכי כאב לי.

כי ראיתי – **הוא לא רוצה גופ. הוא רוצה חום.

ואני – נתתי לו חום. ולמחרת – נשאר ריק.

מה הבנתי – האמת

1. זה עבודה. כמו כל עבודה אחרת.

אני נותנת שירות. הלקוחות משלמים. אני יכולה לעשה מה שאני רוצה.

2. הגבולות הם הכל

אל תוותרי עליהן. אף לקוח לא שווה יותר מהגבולות שלך.

3. הכסף הוא יפה

7,000 שקל לחודש – יותר מהכנסות שלי כברמנית.

4. המחיר הרגשי – גבוה

כל מפגש – לוקח חתיכה מהנפש שלי.

לא גשמי. רגשי.

5. הבדידות של הלקוחות – אמיתית

רוב הלקוחות לא “רוצים סקס.” הם בודדים.

למה עשיתי לעצור

אחרי 6 מפגשים – הבנתי.

“אני לא יכולה את זה יותר.”

לא גשמי. גשמי היה בסדר.

רגשי.

כל מפגש – חתיכה קטנה נפלה.

ולבסוף – הרגשתי ריקה.

“Enough,” אמרתי לעצמי.

לא עם אשמה. לא עם בושה.

רק – “הקשבתי. ידעתי. יצאתי.”

מה אני אומרת למי שמחשב

אני לא שופטת.

אם מישהו בוחר את זה – זה שלו.

אבל אני אומרת:

1. תדעי את הגבולות שלך – לפני

לפני שמישהו יגיד לך “לא גבולות.”

2. תמיד תהיי בשליטה

אל תשתכרי. אל תתני מישהו לבלבל את הראש שלך.

3. הגוף שלך – שלך

אף אחד לא יכול לקחת ממך מה שאתה לא נותנת.

4. תשמרי לעצמך

אנשים יגידו לך “it’s just a job.” אבל הנפש שלך – לא עבודה.

5. יש עזרה

אם יש לחץ, אם יש סכנה – יש אנשים שמעזרים.

בישראל: הקו לשא”ץ – 1201

שאלה אליך: מה אתה חושב על עבודת סקס? לא שפט – רק אמור את הדבר שמבלבל אותך.