חיי הלילה של תל אביב: סדרה מלאה

מאמר 5: שבוע כ-DJ – מוזיקה וכוח

יש דבר אחד שמשנה תל אביב לחלוטין.

כשאתה מנגן, לא מתפיד.

אתה בשליטה.

100 אנשים רוקדים. ואתה – הוא מחליט מה הם רוקדים.

זה כוח.

איך הפכתי DJ

הכירתי נוא ב-Jimmy Who.

יום רביעי, 01:00. היא עמדה מאחורי הדוכן.

DJ ישנה. אשה. 31 שנה. שיערה קצר, אורות נאון על הפנים שלה.

אחרי הסט, ניגשתי.

“Wow,” אמרתי. “That was amazing.”

“Thanks,” היא חייכה. “First time seeing a DJ set?”

“כן. אני תמיד חשבתי שהוא רק לגברים.”

היא צחקה.

“That’s bullshit. Music doesn’t care about gender.”

ישבנו בבר. שתינו. דיברנו שעה.

“You want to try?” היא שאלה פתאום.

“מה?”

“DJ-ing. I can teach you. One week.”

הלב שלי דפק.

“אני? DJ? אין לי שמע…”

“DJ is not a musician,” היא אמרה. “It’s a reader. You read the crowd. That’s it.”

הבנתי.

“בסדר,” אמרתי. “אני רוצה לנסות.”

השבוע הראשון – 7 ימים ללמוד

יום 1-2: הבסיס

נוא נתה לי לפטופ שלה.

הפתוחה: Rekordbox.

“This is your world now,” היא אמרה.

המוגדרים:

• BPM – מהירות השיר. House = 120-130.
• Beat Matching – הכנסת שיר חדש תוך כדי שיר ישן. הביטים צריכים להתאמתו.
• EQ – כפתונים שמשנים את הקולות (בס, מיד, הי).

המיקס הראשון שלי: Dua Lipa → Calvin Harris.

המעבר: לחצתי על Play. השיר השני נכנס. אבל לא בזמן.

הקולות – חטיים. כמו שני שירים מנגנים ביחד.

“Disaster,” נוא אמרה. “Try again.”

ניסיתי שוב. ושוב. ושוב.

בסוף היום הראשון – עשיתי 3 מיקסים שלמים.

2 מהם – גרועים. 1 – בדיוק.

“Better,” נוא אמרה. “Much better.”

יום 3-4: לקרוא את הקהל

“Technique is not enough,” נוא אמרה.

“You need to feel the crowd.”

הלמוד:

כשהאנרגיה יורדת:

• אנשים הולכים. הרוקדים מתפזרים.
• מה לעשות: הוא יותר מהיר. BPM מעלה ב-5.
• הכנס שיר פופולרי (כל אחד יכיר).

כשהאנרגיה גבוהה:

• כולם רוקדים. צוחקים. הולכים.
• מה לעשות: תשמור. אל תשנה. תנה להמשיך.

כשהוא יותר מדי:

• אנשים עיפים. הולכים לשתות.
• מה לעשות: הוא יותר שקט. BPM נורמלי. Track שלמ.

“The DJ is a reader of the mood,” נוא אמרה. “Not just the music.”

יום 5-6: תירגול

6 שעות ביום. לבד בדירה שלי.

Mixe אחרי mixe.

הטעויות:

• מחליפה שירים מהיר מדי (לפני שהקהל נהנה)
• שירים שלמ מדי (ה-BPM לא מתאמתים)
• הוא יותר מדי שקט (אין אנרגיה)

הלמוד: תשמור שיר אחד לפחות 3 דקות. אל תמהר.

הטיפ הכי חשוב של נוא: “Build anticipation. Let them want the next track.”

יום 7: תיאוריה – בניית סט

“A DJ set is a story,” נוא אמרה.

“It has a beginning, a middle, and an end.”

Opening (0-30 דקות): שירים שקטים. BPM 120-125. אנשים עדיין נכנסים. עדיין שתים. עדיין “מתחממים.”

Build-up (30-60 דקות): הוא עולה לאט. BPM 125-128. שירים יותר חזקים. אנרגיה עולה.

Peak (60-90 דקות): הכי חזק. BPM 128-132. This is where the magic happens. אנשים רוקדים כמו שלמים. הוא הכי גדול. הוא הכי חוזק.

Closing (90-120 דקות): הוא יורד. BPM חוזר ל-120. שירים יותר שקטים. אנשים מתפזרים לאט.

“End on a high note,” נוא אמרה. “But not too high. Let them smile.“

הסט הראשון – בר קטן בפלורנטין

הלילה הוא.

המקום: בר קטן בפלורנטין. מוכר אמיתי. 50 אנשים לפיד.

הזמן: 00:00 – 02:00. Warm-up DJ (לפני ה-DJ הבא).

הציבור: הכי קטן שהיה. אבל הכי חשוב.

הפחד: הידיים רועדות. הלב דפק.

נוא עמדה לידי. “Breathe,” היא לחשתי. “Just play.”

השעה הראשונה

00:00 – 00:30: שירים שקטים. House בסיסי.

אנשים בבר. דיברו. שתו.

“They don’t like it,” חשבתי.

נוא: “This is normal. It’s warm-up. They’re not here for you yet.”

00:30 – 01:00: הוא עלתי. BPM עלתי.

Included “Paradise” של Meduza.

ראיתי – אנשים התפנו. אחד מתחיל לרקוד. ואז שני. ואז שלושה.

הלב שלי – פתחתי.

“They’re dancing because of me.“

זה הощ הכי גדול שהיה לי.

השעה השנייה

01:00 – 01:30: הוא עולה. BPM 128.

אנשים רוקדים. צוחקים. הולכים.

ראיתי עיניים שמחיכים.

01:30 – 02:00: Peak. הכי חזק.

אני – בשליטה.

“Close it clean,” נוא לחשתי.

חזרתי ל-BPM 122. שיר אחד שקט.

הוא נגמר.

אחרי

ירדתי מהדוכן.

3 אנשים ניגשו.

“That was great!”

“First time?”

“Can you play here again?”

בעלי הבר: “You can come back. Every Wednesday.”

300 שקל – הוא שלמו לי.

“For a first set – not bad,” נוא אמרה.

ובפנים – תחושה שלמה לא הרגשתי מאי מתי.

“I want to do this again.”

השבוע השני – יותר סטים

3 סטים בשבוע. בברים שונים.

מה למדתי:

• לקרוא את הקהל יותר מהיר
• לעשות מיקסים יותר חלקים
• לדבר עם ה-DJ אחרים (הכי חשוב!)

הטעויות:

• יום אחד – שיר Techno שלמ מדי. אנשים יצאו.
• הלמוד: תדעי את הקהל. אל תנסתי דברים חדשים לפעם ראשונה.

מה נתן לי ה-DJ-ינג

1. כוח אתה מחליט מה 100 אנשים רוקדים. זה תחושה שלמה.

2. יצירתיות כל סט – חדש. לא אותה. אתה יוצר משהו בכל לילה.

3. קשרים Promoters, Club owners, Other DJs. תל אביב היא עיר קטנה – כולם יודעים כולם.

4. כסף 300-800 שקל לסט (2-4 שעות). לא הכי גדול. אבל – עולה.

5. תחושה של “שלמות” כשהוא נגמר ואנשים צוחקים – אין כמו זה.

שיעורי DJ – מה צריך

תוכנה:

• Rekordbox (חינם) – הכי טוב למתחילים
• Serato – יותר מקצועי
• Traktor – אופציה

הציבור:

• Pioneer DDJ-400 (ב/U) – 500-800$
• כיסא? לא צריך. עמיד תמיד.

הכי חשוב – הביבליולתקיה: 1,000+ שירים. הכל. מה? House, Pop, Hip-Hop, Electronic. אל תנגן רק מה שאתה אוהב. נגן מה שהקהל אוהב.

איך לקבל הבוקינג הראשון:

1. לך לבר קטן
2. תגיד: “I’m a new DJ. Can I play a free set?”
3. Free. לפעם ראשונה – לא חשוב כמה כסף.
4. אם הוא טוב – הוא ישלמו לפעם השנייה.

שאלה אליך: אם היה לך כוח לשלט במה אנשים רוקדים – מה הוא הוא?

הפלאיליסט שלי – הסט הראשון:

1. Disclosure – “Latch” (Opening)
2. Calvin Harris – “This Is What You Came For” (Build-up)
3. Meduza – “Paradise” (Peak)
4. Alan Walker – “Faded” (Closing)
5. Kygo – “Firestone” (End)