חיי הלילה של תל אביב: סדרה מלאה

תוכן עניינים

מאמר 3: מונית לילה – העיר מזוויות אחרות

יש דרגות של הכרות עם עיר.

הראשונה – תיירי: אתה רואה את הפנים שהיא מראה לתיירים.

השנייה – גר: אתה יודע את הדרכים, את השכנים, את הקטינים.

השלישית – נהג לילה: אתה מכיר את הנשמה שלה.

אני הכרתי את תל אביב בדרגה השלישית.

איך הפכתי לנהגת

זה קרה בשלוותא.

אמתי בשבוע השלישי לעבודה. שבת בלילה, הבר עמוס.

גבר בגיל 40 ניגש לבר. מיכאל, כמו תמיד, ניגש אליו.

ראיתי את שניהם מדברים. מיכאל הצבע עליי. הגבר הנהן.

אחרי המשמרת, מיכאל אמר: “יש לי חבר. שמו אמיר. יש לו חברה שמנהיגה מונית Gett. היא חולה. צריכה מישהי ליום שבת ולראשון.”

“מונית?” תהיתי.

“כן. יש לך רישיון נהיגה?”

“כן, מרוסיה.”

“מספיק. אמיר אמר שהוא יעזור עם הניירות.”

הבנתי – בישראל, דברים קורים מהיר.

“מתי מתחילים?”

“מחר בלילה.”

השיעור הראשון – כלי העבודה

אמיר הגיע עם המכונית – פיאט 500 לחולקת.

“תשמעי,” הוא אמר. “כל הכלי הוא Waze. הוא יגיד לך לאן ללכת. אתה רק נהיגה.”

“ומה עם הלקוחות?”

“הן מ-Gett. הלקוחות מהאפליקציה. אתה לחץ Accept – הן בא. תשתי שירות. תשלום אוטומטי.”

הכל פשוט.

“אבל,” הוא הוסיף. “לילה – זה שונה מיום.”

“למה?”

“הלקוחות שכורות. יותר רעש. יותר דרמה. יותר הכל.”

ראיתי שהוא אמיתי.

“תהיי זהירה,” הוא אמר. “אבל תנהיגי.”

הלילה הראשון – מפיר

שעה 23:00. יום שבת.

הבר עמוס. תל אביב בשיאה.

הלקוח הראשון: “Pickup: Shalvata. Destination: Rothschild 24.”

ניגשתי. הלקוח – אישה צעירה, בשמלה אדומה. חברה שלה לידה.

“שלום!” הן צעקו.

“שלום!” עניתי. “לאן?”

“לרוטשילד! Party!”

הנהיגה – 5 דקות.

הן יצאו. “Thanks! Have fun!”

הלקוח הראשון – חיוך גדול.

הלקוח השני: שלושה גברים, 01:00. מהמועדון Rabbit.

נכנסו – ריחוח אלכוהול חזק.

“Home,” אחד אמר.

הכתובת – רמת אביב. 15 דקות.

הנהיגה שקטה. הם – שקטים.

הלקוח השלישי – הקשה.

02:30.

אישה, לבד. מבהיקת.

“לאן?”

“Hotel,” היא לחשתי. “Hilton.”

נכנסתי למכונית. ראיתי את הדמעות.

ציפיתי לשקט. אבל היא לחשתי:

“Excuse me… can I… just talk?”

“כן,” אמרתי. “Of course.”

ולמשך 20 דקות – סיפרה לי הכל.

הבוי שהבגיד בה. הטיפ שנפשע. הבדידות.

אני – רק שמעתי.

כשהגיעתי למלון, היא הוציאה מארס. 100 שקל.

“תודה,” היא אמרה. “תודה ששמעתי.”

הנתיבים של הלילה – מפה

כל נהג לילה יודע את הנתיבים.

הנתיב הראשון: Shalvata / Port → South TA

זה הנתיב הכי פעיל.

After 02:00 – כולם יוצאים מהמועדונים בפורט ולכים לדרום תל אביב.

הנהיגה: 10-15 דקות.

הלקוחות: יותר שכורות, יותר רועשות, יותר תיירים.

הכסף: טוב. הטיפים: יותר גדולים.

הנתיב השני: Rothschild → Florentin

הנתיב “הקלאסי.”

אנשים יוצאים מהברים ברוטשילד ולכים לפלורנטין.

10 דקות. הנהיגה קלה.

הנתיב השלישי: Airport → Hotels

אנשים נפלו מטיסה בלילה. צריכים לבלבל.

הנהיגה: 30-40 דקות.

הכסף: הכי גדול (200-250 שקל).

אבל – לעתים קרובות, הלקוחות יותר תשואות מהטיסה ולא מדברות.

הנתיב הרביעי: Dizengoff → Ramat Aviv

סטודנטים. צעירים. רועשים.

הכסף: מעט. הטיפים: כמעט אין.

אבל – הנהיגה קלה.

הלקוחות – סיפורים אמיתיים

סיפור 1: סרה מקליפורניה

05:00 בבוקר. יום ראשון.

Pickup: Rabbit.

אישה צעירה, 25. מבהיקת. בכיה.

“לאן?”

“Plaza hotel.”

נכנסתי. היא לא דיברה.

אחרי 5 דקות, לחשתי:

“He said he loved me… and then left with someone else.”

ראיתי במראה – דמעות.

“I’m sorry,” אמרתי.

“Can you… just drive slowly? I don’t want to get there yet.”

נהגתי לאט. ה-Waze צעקה לי “turn left” – לא פנתי. נהגתי ישר.

וכשהגיעתי – 100 שקל טיפ.

“Thank you,” היא אמרה. “For being kind.”

תמיד תהיי אנחנו ללמוד – לשמוע.

סיפור 2: זוג גאים מגרמניה

01:30. יום שישי.

Pickup: Jimmy Who.

שני גברים. 30-something. מבהיקים. צוחקים.

נכנסו – מתנשקים.

“Tel Aviv is amazing!” אחד אמר.

“Better than Berlin for us,” השני הוסיף.

“Why?” שאלתי.

“Here – nobody cares. There – some people still care.”

הנהיגה – 10 דקות.

50 שקל טיפ. ולפני שיצאו: “You’re a great driver!”

סיפור 3: הבלוף של הישראלי

03:00.

גבר, 45. חולקה מאויר. שיכור.

נכנס.

“Home,” אמר. ונתן כתובת.

נהגתי 15 דקות. הגיעתי לבית.

הוא – נפל. אשleep.

לא יכולתי לעיר אותו.

לחצתי על פתיח הדלת. נפתחה.

אשתו יצאה.

ראיתי את הפנים שלה. לא הלמה.

“Again,” היא אמרה. “Thank you.”

“Of course,” אמרתי.

לא טיפ. לא תודה. רק “again.”

סיפור 4: הקבוצה הישראלית

02:00. יום שבת.

Pickup: Supreme Room.

4 בנות. 25-30. רועשות. צוחקות.

נכנסו – כל אחת מבהיקת.

“תשמעי!” אחת צעקה. “אחי אמר שאתה מיוחדת. הוא צדק!”

30 שקל טיפ. ולמחרת – הודעה בוויטסאפ. מספר שלה.

מה למדתי מנהיגת מונית

1. אנשים פתוחים יותר בלילה

בלי מסכה. בלי תפקיד. רק אנשים.

2. מונית = קונפסיונל

אנשים מספרים דברים שלא מספרים למישהו אחר.

3. הטיפים הכי גדולים – מהתיירים

הישראלים – יותר קמצנים. אבל יותר חמים.

4. הנשים הכי יכולות לשמוע

כמכונה – אני שמעתי. לא שפטתי.

5. הלילה הכי חיי – 01:00-04:00

לפני – מעט לקוחות. אחרי – כולם כבר בבית.

כמה כסף הרוויחתי

שבוע ראשון כנהגת (5 לילות):

הכנסות ברוטו: 3,200 שקל
דלק: -500 שקל
נט: 2,700 שקל
טיפים: 800 שקל
סה”כ: 3,500 שקל

לפיד יום: 700 שקל (7 שעות נהיגה)

הטיפ הכי גדול שקבלתי: 200 שקל (תיירי אמריקה)

הלילה הכי רווחי: יום שבת, 1,100 שקל ברוטו

טיפים לנהגת לילה

תמיד תפתחי בשמחה – גם אם הלקוח שיכור
אל תשתני עם לקוחות אגרסיביות – תעצרי, תבקשי שיצאו
הטלפון תמיד טעון – לשמטיהה
דלק – תמיד מלא – לפני כל משמרת
הכי חשוב – תשמרי לעצמך – לא כל אחד ראוי לשמוע

שאלה אליך: מה הלילה הכי מוזר שהיה לך בתוך מונית?

חיפוש מאמרים