חגיגת מחלקה לעומת קורפורט כללי: איפה עוברים גבולות המותר?

אותה חשפנית, אותה תוכנית, אותו מחיר. במסיבת מחלקת המכירות – מחיאות כפיים וסיפורים לחודשים קדימה. בקורפורט השנתי של החברה – שערורייה, תלונות למשאבי אנוש ופיטורי המארגן. מה השתבש?

ההקשר קובע הכול. פורמט האירוע, הרכב הקהל, ציפיות המשתתפים – גורמים אלה קובעים אם המופע יהפוך ללהיט או לאסון. מארגן שלא לוקח בחשבון את ההבדל בין מסיבה קאמרית לקורפורט המוני מסכן את המוניטין שלו ואת הקריירה.

שני עולמות: פורמט קאמרי מול אירוע המוני

מסיבת מחלקה של עשרה אנשים וקורפורט של שלוש מאות – אירועים שונים מהותית. לא בגודל, אלא בטבע.

פורמט קאמרי מניח שכל המשתתפים מכירים זה את זה, יש להם ציפיות דומות ויכולים להסכים על חוקים. עשרה אנשים ממחלקת מכירות שעובדים יחד שנתיים – זו קבוצה עם תרבות מגובשת. הם מבינים את ההומור אחד של השני, יודעים את הגבולות, יכולים לדון בפורמט מראש.

קורפורט המוני – דבר אחר לגמרי. שלוש מאות אנשים ממחלקות שונות, גילאים שונים, ערכים שונים. חשבות שרואה את המפתחים פעם בשנה. חדשים שעדיין לא הפנימו את תרבות החברה. אנשים עם רקע דתי לצד הדוניסטים מושבעים.

במקרה הראשון קונצנזוס אפשרי. בשני – מובטח שיהיה מישהו שלא נוח לו. השאלה רק כמה בקול הוא יביע זאת אחר כך.

למה ההקשר משנה הכול

אותו פורמט של מופע בידור מתקבל אחרת בהתאם למצב.

גורם הבחירה. למסיבת מחלקה מגיעים מי שרוצה. לקורפורט כללי – כולם, כולל אלה שהיו מעדיפים להישאר בבית. נוכחות מחובה יוצרת דינמיקה אחרת: האדם לא בחר בבידור הזה ועלול להרגיש שבוי.

גורם האנונימיות. בקבוצה של עשרה כולם רואים את התגובות אחד של השני, אפשר לקלוט אי נוחות ולהגיב. בהמון של שלוש מאות קל לא לשים לב שמישהו מרגיש רע. או לשים לב, אבל אין אפשרות לשנות משהו.

גורם ההיררכיה. כשמנכ”ל צופה בסטריפטיז לצד ג’וניור, זה יוצר מבוכה ללא קשר לתרבות החברה. בפורמט קאמרי ההיררכיה לרוב שטוחה – מתקבצים אנשים מאותה רמה.

גורם ההשלכות. מה שנאמר במסיבת מחלקה – נשאר במחלקה. מה שקרה בקורפורט כללי – מדברת עליו כל החברה. היקף התהודה פרופורציונלי להיקף האירוע.

מה עובד באירועים קאמריים

חגיגת מחלקה, צוות פרויקט, קבוצה קטנה של עמיתים – פורמט שבו בידור למבוגרים מתאים בתנאי שמקיימים תנאים.

הסכמת המשתתפים – מפורשת, לא מובלעת. לא “אף אחד לא התנגד”, אלא “כולם אישרו שרוצים”. בקבוצה של עשרה אנשים זה אפשרי לברר מראש.

אחידות הקהל. אם כל המשתתפים גברים בגיל דומה ובמעמד דומה, הסיכוי לקונפליקט נמוך יותר. הרכב מגדרי מעורב דורש גישה עדינה יותר.

מרחב סגור. דירה, וילה, חדר נפרד – מקום שאין בו עדים מקריים.

דרך https://goparty.co.il/ אפשר להתאים פורמט מופע לקבוצה ספציפית: ממספר ריקוד קל ועד סטריפטיז מלא. לאירועים קאמריים הבחירה רחבה יותר, המסגרות חופשיות יותר.

ממה להימנע בקורפורטים המוניים

כלל כללי: ככל שיותר אנשים, כך התוכנית שמרנית יותר. זו לא פחדנות – זו מתמטיקה. בקבוצה של שלוש מאות איש סטטיסטית יהיו כאלה שכל תוכן מיני ירחיק אותם.

סטריפטיז על הבמה הראשית – בעיה מובטחת. אנשים שלא נוח להם לא יכולים לצאת בלי שיבחינו. כולם רואים, כולם יודעים, כולם מדברים.

תחרויות ארוטיות עם השתתפות עובדים – גרוע יותר. גם השתתפות “וולונטרית” עלולה להיות תוצאה של לחץ חברתי. ותמונות אחר כך מתפשטות בצ’אטים.

כל תוכן שניתן לפרש כהטרדה – סיכון. באירוע גדול מספיקה תלונה אחת למשאבי אנוש כדי להפעיל חקירה.

פתרון היברידי: חלק רשמי ואפטר-פארטי

מארגנים חכמים מחלקים קורפורט המוני לשני שלבים.

חלק רשמי – לכולם. ארוחת ערב, חלוקת פרסים, הופעות, ריקודים עם די-ג’יי. תוכנית שלא ניתן להתלונן עליה. משאבי אנוש יכולים להיות נוכחים ולצלם לאינסטגרם החברתי.

אפטר-פארטי – למי שרוצה. מיקום נפרד, תקציב נפרד, הזמנה לפי רצון. מי שרוצה סטריפטיז – הולך להמשך. מי שלא רוצה – נוסע הביתה אחרי החלק הרשמי.

נקודה מפתח – היעדר לחץ. ההזמנה לאפטר-פארטי לא צריכה לבוא מההנהלה. לא צריכה להיות תחושה שסירוב ישפיע על הקריירה.

צ’ק-ליסט למארגן: אירוע קאמרי

לפני הזמנת חשפנות למסיבת מחלקה, לבדוק: האם כל המשתתפים מודעים ומסכימים? לא הנחות, אלא אישור מפורש. האם יש בקבוצה אנשים שיהיה להם לא נוח? עמיתים דתיים, חדשים, אנשים במצב אישי מורכב. האם המרחב סגור? ללא עדים מקריים, ללא חפיפה עם עובדים אחרים בחברה. האם כולם מבינים שאסור לצלם ולצלם וידאו? הכלל הוכרז מראש. האם התקציב מופרד מהרשמי? ההוצאות לא עוברות דרך ערוצים קורפורטיים.

צ’ק-ליסט למארגן: קורפורט המוני

אם מתוכנן תוכן למבוגרים באירוע גדול: האם יש הפרדה ברורה בין חלק רשמי לאפטר-פארטי? שני מרחבים שונים, שני פורמטים שונים. האם ההשתתפות באפטר-פארטי וולונטרית? לא פורמלית, אלא אמיתית – בלי לחץ חברתי. מי מזמין לאפטר-פארטי? לא ההנהלה, לא משאבי אנוש, לא בערוצים קורפורטיים. האם יש אפשרות לעזוב בלי שיבחינו? אדם שלא רוצה להשתתף יכול לעזוב את האירוע בלי הסברים. מה יקרה אם מישהו יתלונן? האם יש תוכנית למקרה של תגובה שלילית.

טעויות נפוצות ואיך להימנע מהן

טעות ראשונה: “כולם שלנו, כולם מבינים”. לא. בקבוצה של שלושים איש כבר יש פיזור דעות. להניח קונצנזוס מסוכן.

טעות שנייה: “אפשר פשוט לצאת אם לא אוהבים”. לחץ חברתי מקשה על יציאה. האדם עלול להישאר ולהרגיש שבוי.

טעות שלישית: “בשנה שעברה היה בסדר”. הרכב הצוות משתנה. אנשים חדשים מביאים גבולות אחרים.

טעות רביעית: “משאבי אנוש לא ידעו”. ידעו. מישהו יספר, יצלם, יתלונן. בחברה גדולה סודות לא נשמרים.

סיכום: הגודל קובע

עשרה אנשים ושלוש מאות אנשים – יקומים שונים מבחינת ארגון בידור. מה שמתאים במקרה הראשון, בלתי מקובל בשני.

פורמט קאמרי נותן חופש בתנאי הסכמה אמיתית של כל המשתתפים. פורמט המוני דורש שמרנות או הפרדה ברורה בין חלק רשמי ללא רשמי.

מארגן שמבין את ההבדל הזה יוצר אירועים שזוכרים לטובה. מארגן שמתעלם ממנו יוצר בעיות – לעצמו ולחברה.